חרוזים:
ילדים אוהבים מאד חרוזים. אך כדי שהחרוזים יוסיפו לטקסט יצירתיות אומנותית צריך שיהיו משובחים וטובים. ההחלטה אם לספר את הסיפור בחרוזים או שלא היא החלטה חשובה ביותר.
אם החלטתם לספר את הסיפור בחרוזים, רצוי שתשימו לב שהחרוזים אכן מוסיפים משהו ערכי ו/או אומנותי לסיפור העלילה שלכם.
אם אתם רוצים לספר סיפור בחרוזים - דאגו לחרוז את החרוזים בצורה כזו שיוסיפו צבע לעלילה...וחלילה, שלא יגרעו ממנה, או יהיו מאולצים...או פשוט לא טובים, לא צליליים, כאלו שלא מוסיפים שום דבר לסיפור.
חזרה על טקסטים:
חזרה על טקסטים תוך כדי הדגשת מסר מסוים היא כלי רצוי מאד במיוחד בספורים לילדים (ולא רק).
ילדים אוהבים את סגנון "הפזמון החוזר..".
אפשר להשתמש בסגנון זה – בטעם כמובן - אך יש להיזהר לא להעיק מידי על הטקסט ולא להאריך אותו יותר מידי כתוצאה מחזרה על "הפזמון החוזר".
דיאלוג וסגנון שפת הדיבור:
הדיאלוג, כשהוא כתוב היטב הוא אחד הכלים המשמעותיים ביותר של הכותב לפיתוח העלילה.
תפקיד הדיאלוג הוא, בין היתר, לשבור את הפסקאות הארוכות, להוסיף לפיתוח הדמויות ולהניע את העלילה קדימה.
מבחינת השפה – וסגנון הדיבור כדאי שכל דמות תשמע בצורה ייחודית לה, וניתן יהיה לזהות אותה על פי סגנון הדיבור שלה.
זה נכון אפילו עוד יותר כאשר הדמות שלך היא למשל חיה שמדברת:
לדוגמה: "אני לא יכול יותר...." שאג האריה...
קשה לי לעבוד בלהיות מלך, אני רוצה לשחק עם הארנבים...."
מי שמצליח לעשות את זה גורם לכתיבתו להשתבח...
יותר המחשות פחות תיאורים מילוליים:
חשוב מאד להראות... לא רק לומר או לתאר. גם בחיים זה עובד יותר טוב.
"אל תאמר לי שאתה אוהב אותי, הראה לי"
מעשים ופעולות, קלים יותר להבנה אצל קוראים בדרך כלל ובפרט אצל השומעים שבמקרה שלנו הם הילדים. מאשר תיאורים.
כן, אני יודעת - כבר שמעתם את המשפט הזה אלפי פעמים!!! מה שנשאר עכשיו לעשות הוא לקיים את המצב הזה – בכתיבה.
לכתיבה באמצעות תיאורים יש יותר מקום בכתיבה למבוגרים.
אומרים, שכאשר ספר אינו מאויר ומבוסס על מילים בלבד מתפנה מקום לדמיון... לדמיין ולתאר את הסצנות וזה נכון.
בספרי הילדים המודרנים, כאשר האיורים תופסים חלק נכבד מאד מהסיפור רצוי מאד להמחיש כל אירוע. ילדים קטנים –מבינים יותר באמצעות המחשה ופחות מתיאור מילולי...
במקום לספר ולתאר לשומעים איך מרגישה הדמות שלכם נסו להפוך את התיאור למשהו מוחשי הכולל יותר חושים.. לדוגמה:
במקום: "גילי הרגישה רע מאד ובכתה"
אפשר לומר: "דמעות חמות, גדולות ומלוחות זלגו מעיניה של גילי והותירו שביל רטוב על לחייה..".
אל תחשבו במקום הקורא שלכם:
המנעו מלהגיד לקורא שלכם מה לחשוב לדוגמה:
במקום: "השפן הקטן נהג בטיפשות כשהחליט לטפס על העץ ונפל לאחר שני צעדים..."
אפשר לכתוב: "השפן הקטן החליט לטפס על העץ אך לאחר שני צעדים מעד ונפל"
תנו לקורא לשפוט בעצמו אם זו הייתה פעולה חכמה או לא. זה בדיוק כמו ללמד, אבל בלי להטיף. . .
איך להחיות את הכתיבה ולהפוך אותה ליצירתית יותר:
אפשר לכתוב בפשטות: "הדלת הייתה פתוחה "
או להחיות קצת את המשפט: הרוח נשבה והדלת נפתחה...
אפשר להדגיש את עניין הרוח שנשבה ... או דווקא לטפל יותר בדלת...
ולהפוך את העניין ליותר מוחשי כך: "רוח חזקה נשבה והדלת נפתחה וחרקה בקול צורם..."
לבחור את המילים בעלות המשמעות המדויקת ביותר:
בחירה נכונה של מילה טובה ואיכותית שווה תיאור של שלוש מילים פחות מדוייקות.
אפשר להשתמש במילה קטן,
ואפשר להשתמש במילה מדוייקת יותר כמו: קטנטן ו/או זערורי...
אפשר להשתמש במילה גדול...
או לדייק יותר : גדול מאד...
או ממש לדייק: גדול בגובה של ...
סוף טוב הכל טוב...
בהצלחה!
ענת אומנסקי
© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור ליתם
